פסק-דין בתיק ת"א 1019/95

1.         התובעת נפגעה בתאונת דרכים מיום 21.2.95 בעת שנסעה ברכב הנהוג בידי הנתבעת 1 והמבוטח ע"י הנתבעת 2. התובעת נפגעה בתאונה בידה הימנית וברגלה השמאלית.

2.         הנתבעות אינן חולקות על אחריותן לפצות את התובעת על הנזקים שנגרמו לה בגין התאונה, והמחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

3.         הנכות הרפואית:

            בתחום האורטופדי: ד"ר יוסף לאו, המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 29.8.96 כי נכותה הצמיתה של התובעת הינה כדלקמן:

א.    בגין פגיעה במרפק ימין: נכות בשיעור 40% עפ"י סעיף 41(6)ב לחלק א' שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956 (להלן- תקנות המל"ל). ב"כ הנתבעות טוען, כי יש להעמיד את הנכות על 28%. זאת מאחר וד"ר לאו קבע כי הנכות בשיעור 40% היא גם בגין תופעות משניות בכתף ובאמה, ולטענת ב"כ הנתבעות, המומחה לא קבע נכות זאת לפי המבחנים שבתקנות המל"ל, אלא באופן שרירותי. ד"ר לאו קבע: "קשיון לא נוח של מרפק ימין- 40% ע"פ 41(6)ב. נכות זו מבטאת גם את המוגבלות של המרפק והתופעות המשניות בכתף ובאמה". הנכות מוגדרת בסעיף 41(6)ב כך:

"קשיון במרפק 

 א. קשיון נוח                                         30%      20%  

ב. קשיון לא נוח                                      40%      30% 

קשיון נוח משמע - תנוחת המרפק בזווית שבין 70 מעלות עד 80 מעלות (ראה  ציור מס' 1) ובעמדה אמצעית של האמה; קשיון לא נוח - תנוחה  מעבר לגבולות הנ"ל עם הגבלה בסיבובי האמה".

ד"ר לאו ציין בחוות דעתו כי "במרפק הימני טווח התנועה מוגבל מ70 מעלות עד 100 מעלות, מלווה בכאבים". כלומר, תיאורו של ד"ר לאו עונה על ההגדרה שבתקנות המל"ל לנכות שקבע. לגבי "התופעות המשניות בכתף ובאמה", הסביר ד"ר לאו בחקירתו הנגדית (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 25.10.2004) כי "המגבלה במרפק היא מגבלה לא נוחה בגלל עצם נוכחותה ביחד עם המגבלה בפרקים הסמוכים בכתף ובאמה, וזה הופך את כל הענין לקשיון לא נוח, מאוד לא נוח". לאור האמור, איני סבורה כי יש לשנות מקביעתו של ד"ר לאו.

ב.  בגין פגיעה בברך שמאל: נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב לתוספת.

            ג.   בגין צלקות: נכות בשיעור 10% לפי סעיף 75(1)ב לתוספת.

            בתחום הפסיכיאטרי: ד"ר אבני, המומחה מטעם ביהמ"ש, קבע בחוות דעתו מיום 30.3.97 כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 34 א-ב לתוספת לתקנות המל"ל, בשל סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן קל את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה.

            הנכות הרפואית המשוקללת הינה 54%.

4.         הנכות התפקודית:

            התובעת ילידת 10.12.1960, נשואה ואם לחמישה ילדים. התובעת מורה במקצועה ועובר לתאונה עבדה כמורה במשרה מלאה בתיכון אמית טכנולוגי בבאר שבע במשך 13 שנים ברציפות. בעקבות התאונה התובעת יצאה לחל"ת למשך למעלה משלוש שנים, עד להחלטת משרד החינוך על הוצאתה לפנסיה מוקדמת. מאז התאונה התובעת אינה עובדת, אולם היא מבצעת מעת לעת עבודות בהתנדבות.

            לטענת התובעת, בעקבות התאונה היא איבדה את כושר עבודתה בתחום ההוראה באופן מוחלט, שכן עבודה זו כרוכה בעמידה ממושכת על הרגליים וכתיבה על הלוח, אשר בשל הפגיעה בידה הימנית אינה אפשרית. כן דורשת עבודה זו התמודדות עם בעיות משמעת, הדורשת מאמץ פיזי ונפשי.

            יש לציין, כי ד"ר לאו, המומחה הרפואי בתחום האורטופדי, קבע כי יש להפעיל את תקנה 15 לתקנות המל"ל במחציתה מאחר שהתובעת איבדה את כושר עבודתה כמורה, שכן כדבריו: "הנבדקת אינה מסוגלת להשתמש בלוח בתור מורה בתיכון עקב הפגיעה בגפה העליונה הימנית". במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 25.10.04) הבהיר המומחה כי כוונתו היתה שחוסר יכולתה של התובעת לשמש כמורה נובעת מהמגבלה המשולבת ביד וברגל.

            התובעת עמדה בפני וועדה רפואית מטעם משרד החינוך ומסקנותיה מיום 11.8.99 היו כי עבודת התובעת בשרות המדינה מופסקת לצמיתות מסיבות רפואיות. הוועדה קבעה כי דרגת נכותה הצמיתה של התובעת הינה 61%.